אייל גולדינר מעמיקם:
שמיטה מאוסטרליה
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור
הזמירה היא אחת מהמלאכות האסורות מהתורה בשנת שמיטה ומשמעותה – כיסוח ענפי הכרם על מנת לאפשר צמיחתם מחדש של הענפים והפירות ובעצם הזמירה היא מעין של זריעה מחדש של הכרם.
מנגד, כרם שלא נזמרת ולא מורידים את ענפיה תמשיך להוציא עוד ועוד ענפים, להצמיח אשכולות רבים ונוספים בלי הפוגה, מה שיוצר מצב של קריסה. הכרם לא יכולה לספק לכל כך הרבה ענבים בבת אחת מזון, הגנה מהשמש ועוד ובאופן טיבעי היא מתחילה להתייבש, השתילים נהרגים והכרם כולה נהרסת.
לכן, בשונה מפירות אחרים, לכורמים יש ניסיון גדול יותר בהשבתת הכרמים בשמיטה. זה לא הפסד שנתי אלא הסתכנות בהרס הכרם לחלוטין. לשם כך קיימים מספר פיתרונות המאפשרים כיסוח הענפים ללא זמירה, כאשר המטרה היא לא להצמיח פירות חדשים אלא למנוע מהכרם למות. הכיסוח מאפשר השבתה של הכרם לשנת שמיטה והוא מותר על פי ההלכה.
ישנם כמה שיטות, האחת היא זמירה מוקדמת לפני שמיטה. והאחרות הן גירדום ופיסול. בגירדום מכסחים את הכרם כמעט עד השתיל הראשוני. מה שנותר זה רק הגזע הקטן וכל שאר הבדים והענפים, ענפי הרוחב ואלו המסתעפים מהם, הזמורות והאשכולות – מכוסחים כליל. הפיסול דומה לגרדום אך כאן משאירים כמה סנטימטרים מהענפים הראשוניים שסמוכים לגזע. בגרדום הסיכוי שהכרם שוב תניב פירות רק בשנה התשיעית ואילו בפיסול כבר בשנה השמינית מופיעים אשכולות על הענפים. בשתי השיטות הללו אין המטרה הצמחת פירות אלא למזער את הנזק שהכרם לא תקרוס, ובהן כמו מכריז החקלאי ‘איני מעונין בפירות בשנת שמיטה’.
טובי ומומחי החקלאים מזהירים את החקלאים כי אפשר לדעת האם הגרדום ו/או הפיסול יצליחו ואולי הכרם לא תצמח מחדש כלל וייוצר נזק גדול לגידולים ולשורשים. אך החקלאים גיבורי הכוח לוקחים את הסיכונים על מנת לשמור שמיטה כהלכה ולהשבית לשנה שלימה את הגידול והצמיחה.
לשם הבהרת העניין התקיים בתחילת החורף של שנת שמיטה כנס גדול לכורמים מכל רחבי הארץ שומרי שמיטה., הכנס התקיים בישוב אור הגנוז שבצפון ובו קיבלו הכורמים הדרכה הלכתית ומקצועית לשיטות המותרות בשמיטה ומהוות הצלה לכרם שלא תקרוס, אם לא יטפלו בה שנה שלימה.
אייל גולדינר מתגורר בישוב עמיקם שבשרון ובבעלותו 75 דונמים. רוב השטח שלו מכוסה כרמים פוריים ופורחים ומעט מטעי רימונים. אייל יהודי טוב ואיש עסקים שאמנם אינו עובד בשבת אבל עדין לא שומר שבת כהלכתה, עדיין.
שלהי שנת תשע”ד מצאה את אייל באוסטרליה הרחוקה. הוא לא התכוון לשמור שמיטה ואפילו לא ידע מה כוללת בתוכה מצוה מיוחדת זו ובמה היא נוגעת אליו. אייל נסע מרחק אלפי קילומטרים אל היבשת הקטנה על מנת להדריך קבוצת חקלאים מקומיים בבניית חממות. מניסיונו האישי ומהידע הרב שלו ובשנים רבות של חקלאות, הנחה קבוצות רבות של חקלאים ומארץ הקודש הגיע עד לאוסטרליה.
ימי ההדרכה של הקבוצה נקבעו להתחיל ביום מסוים בתאריך הלועזי. עד ליום זה היו אמורים האוסטרלים לסיים את ההכנות בשדה בשטח כדי שההדרכה תהיה מלווה כבר בעבודה מעשית והם יוכלו להתחיל מיד בהקמת החממות בהתאם להנחיות.
התאריך הגיע, אייל גולדינר הגיע, אבל השדות עדין לא היו מוכנים והאוסטרלים התנצלו בנימוס וביקשו ממר גולדינר לנוח עוד יום אחד במלון ולהתחיל את העבודה למחרת.
היום הזה היה יום שבת.
אייל יושב במלון הגויי ומארח לו לחברה כמה ספרים שהביא עמו מהארץ. הוא אוהב לקרוא ולהחכים ובין הספרים שלקח לדרך יש ספר אחד מיוחד וקדוש – התנ”ך. בחוסר מעש ומשהו אחר לעשות אייל פותח את התנ”ך ומעיין בו. סביבו רוחש המלון המולה אוסטרלית, אנשים סובבים אותו במגוון צבעים וחולצות, השמש באה ויורדת והוא שקוע בתוך כל זה, אוחז בידו תנ”ך ומדפדף להנאתו.
אייל לא ידע שהעמוד בו נפתח לו הספר עומד לשנות את חייו ופותח לו שער לחיים חדשים, זכים ונעלים. הוא החזיק את התנ”ך שנפתח לו בדיוק בעמוד בו התורה מצווה אותנו לשמור שמיטה.
הוא יושב לעצמו במלון גויי ומתגעגע לחלקות האדמה שלו בארץ ישראל. אדמה שלא ידע כמה היא קדושה, וחלקות שלא ידע איזו מצוה חלה עליהן. מעודו לא הבין מה זה שמיטה ורק כעת הוא חש כמה בר מזל הוא. ‘ רבונו של עולם’ הוא אומר לעצמו, ‘ מתוך כל בניך כמה מתגוררים בארץ הקודש? ומתוכם כמה חקלאים יש? ואני זוכה להיות חקלאי בארץ הקודש שנזדמנה לידי כזו מצוה שרק בודדים מעם ישראל יכולים לקים, ולא אקיימנה?’ בלהט הרגע וההתרגשות הוא מחליט לקבל על עצמו לשמור שמיטה. מתוך הכתוב לא בדיוק הבין עד היכן מגעת שמיטה ומה היא כוללת בחובה. הוא הבין שיש כאן הזדמנות למצווה שהוא, בתוך קהל קטן של יהודים חקלאים, יכול לשמור בגאון ורצה להיות שייך לשומרי שמיטה.
ההכנות באוסטרליה התחילו למחרת ביום ראשון, כשהאוסטרלים לא מעלים בדעתם איך סובב בורא עולם שלא יהיו מוכנים עדיין, הכל כדי שבנו חביבו אייל יפתח את התנ”ך שיפתח לו בדיוק בעמוד הנכון וירצה לשמור שמיטה…
אחרי שבועיים אייל חוזר לארץ הקודש. שמיטה כמעט כבר דופקת בדלת והוא פונה למשרד החקלאות ומתעניין מה זה אומר ומה הרווח וההפסד הטמון בשמירת מצווה זו. במשרד החקלאות מזהירים אותו מהפסדים גבוהים. הם מספרים לו שיש ארגון בשם ‘קרן השביעית’ המסייע לחקלאים שומרי שמיטה ומציעים לו לפנות אליו.
וכך, רגע לפני שמיטה, הגיע אייל ל’קרן השביעית’ וביקש הסבר ועזרה. הוא רוצה לשמור שמיטה.
הרכז האזורי הגיע אל הכרמים מלאי הענבים והאשכולות והסביר לאייל כל מה שרצה לדעת. אחר כך נסע אייל את כל הדרך צפונה ליישוב אור הגנוז והשתתף לראשונה בחייו בכנס הכורמים לקראת שמיטה. שם, שמע מפי רבני הקרן מה מותר לעשות הלכתית בכרם בשנת השמיטה וגם מאגרונום מומחה לעניין תחקיר שלם על ענין הזמירה והשיטות המותרות בשמיטה להצלת הכרם תוך כדי השבתת העבודות.
אייל שב לשדותיו ולכרמיו החליט שהוא הולך על שיטת הפיסול. חבריו ושכניו הזהירו אות מהסכנה בדבר. העובדים שלו חששו שהכרם לא תתאושש מהמכה, אך איל היה נחוש בדעתו. הוא זכה להיות חקלאי בארץ הקודש והוא רוצה לזכות לשמור שמיטה.
ושמיטה באה לעולם. העבודות מופסקות. לא זומרים ולא בוצרים. הכרם ממתינה לטיפול. ענבי השנה השישית כבר נקטפו וכעת צריך לזמור כדי שיצמחו ענבים חדשים אבל אייל גיבור כוח, הוא מחכה. רק באמצע החורף, כשמגיע שלב שבדרך כלל בשנה רגילה עושים את הזמירה, הוא מביא צוות פועלים שיעשו לכרם פיסול, כפי שמותר בשמיטה. מול עיניו נגזמים הענפים והבדים והכרם הולכת ופושטת את הצבע הירוק סגול החי והמלבלב וחוזרת להיות גזעים ערומים ויבשים, קטנים וחיוורים.
חבריו עומדים לצידו ומביעים את דאגתם ואילו אייל רגוע ושלו. אני שלם עם מה שעשיתי וחש בזה זכות גדולה לשמור שמיטה וד’ הטוב יהיה בעזרי.
כעת, שלהי שנת השמיטה. רוב השנה כבר עברה ואייל מחייך באושר. כל הדואגים והמסופקים, כל חבריו החוששים לכמות ולענבים, כל המומחים שטוענים שהפיסול מסוכן, מוזמנים כולם לכרם שלו, לראות במו עיניהם איך בכל המקומות שעשה פיסול יש צמיחה מחודשת, ענפים חדים צמחו ולאט לאט הכרם מקבלת מחדש גוון של כרם מלבלבת. איפה שכבר מתחילים לראות מעט אשכולות ניכר שמדובר בסחורה משובחת ומבורכת. ובעז”ה בשנה השמינית כבר יצמחו זמורות ואשכולות לרוב, ואמנם השנה לא היה לו ממה להתפרנס אבל הכרם לא ניזוקה וברכת השמיטה תמשיך ותלווה אותה גם בשנה הבאה, בהוצאת יבול משובח.
כשאנשי קרן השביעית ביקרו אצלו הוא הוסיף להם סיפור מענין… לה נחשף בגדר מצווה גוררת מצווה, בבית הכנסת בישוב נרתמו התושבים לגייס כספים לשקם ולשפץ את בית הכנסת העתיק , אייל שחש מיום ליום שהוא מתחבר יותר ויותר לתורה ומצוותיה, שאל /דרש ומה עם ארבעת ספרי התורה המונחים בארון ללא שימוש בהיותם פסולים , אולי כדאי גם לדאוג אחת ולתמיד לתקנם, אך נענה בשלילה מפאת העדר תקציב הנדרש גם לתיקון הספרי תורה, או אז גמר אומר בליבו לקחת מצווה יקירה זו על עצמו והזמין על חשבונו סופר סת”ם מומחה לבחון את הספרים ולאמוד את עלות תיקונם כהלכה, כאמור בארון הקודש נגלו מול עיניהם 3 ספרי תורה ישנים מאוד וביניהם ספר תורה עתיק מאוד שנכתב בעירק לפני כשלוש מאות שנה ועבר לסין הרחוקה עד שסבו של אייל שעלה מסין לפני כ70 שנה הביא עמו את הספר התורה ששכן שנים רבות בארון הקודש בבית הכנסת בישוב ללא שימוש עתה בזכות התעוררות אייל לקיום מצוות השמיטה זכה למצווה נוספת של שיקום ספרי התורה כהלכה כשאייל וחבריו שילמו לסופר סת”ם מהונם כסף רב כדי שיתקנם.
לאייל זו השמיטה הראשונה בה הוא זוכה להיות גיבור כוח, דרך אוסטרליה הרחוקה ישר לכרמים של ארץ הקודש, אבל דרכו ברורה לו כבר להמשך השמיטות הבאות בעז”ה. אשריו ואשרי חלקו.
