יצחק ביטון מחזון:
איתי לא כדאי לו להתחיל…
אם תעמדו ליד מר יצחק ביטון מקיבוץ חזון תרגישו בוודאי קטנים ופשוטים. צמרמורת תאחז בכם כשתשבו עם האיש היקר הזה על ספסל אבן מתחת לעץ ירוק ומלבלב, באחד המושבים היפים והגבוהים שבגליל המערבי, ותשמעו, אולי לראשונה בחייכם, מכלי ראשון איך מרגיש אדם שזכה לשמור לא שמיטה אחת ולא שתיים. לא שלוש פעמים ולא ארבע, אלא שבע!!!
אם תעמדו ליד מר יצחק ביטון מקיבוץ חזון תרגישו בוודאי קטנים ופשוטים. צמרמורת תאחז בכם כשתשבו עם האיש היקר הזה על ספסל אבן מתחת לעץ ירוק ומלבלב, באחד המושבים היפים והגבוהים שבגליל המערבי, ותשמעו, אולי לראשונה בחייכם, מכלי ראשון איך מרגיש אדם שזכה לשמור לא שמיטה אחת ולא שתיים. לא שלוש פעמים ולא ארבע, אלא שבע!!!
שבע פעמים הכין יצחק ביטון את השדה לשמיטה, שבע פעמים תלה שלט ‘הפקר’ ושם את מבטחו בבורא עולם, כשכל היקר והאהוב עליו נהרס וניזוק.
שבע פעמים הוא הסתובב במשך שנים עשר חודשים בין רגבי העפר היבשים והרים של נשורת עלים חומה, יבשה אך קדושה משבילי המטעים שלו. שבע שמיטות, יובל שנים.
פרי שישית לתפארת
באלול של שנת תשע”ד, יצאנו עם משלחת של קרן השביעית, לסייר עם ביטון במטע הרימונים שלו, זה ששבת כבר שש שמיטות ועתיד לשמור שמיטה שביעית עם פרוס ראש השנה את כנפיו. הרימונים קיבלו אותנו עסיסיים במיוחד.
אדומים ויפים כמו שלא ראתה עינינו מזה שנים. מתוקים ונוטפי מיץ רימונים גלילי וסמוק, כמו מתרגשים מהקדושה שעומדת לחול עליהם בשנה הקרבה, שנת השבע.
יצחק קטף עבורנו כמה רימונים, שחזרו אתנו את כל הדרך מהגליל לבני ברק ועלו על שולחנו הטהור של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי שליט”א. מרן הגר”ח התרגש לראות את הרימונים הגדולים והמיוחדים כל כך, ומששמע שבעל המטע זוכה לשמור שמיטה שביעית, אמר כי על כאלו רימונים ראוי לעם ישראל לברך בראש השנה שירבו זכויותינו כרימון.
מבני ברק יצאה הקריאה וממושב חזון הגלילי, אי שם בצפון, יצאו הרימונים לכל רחבי הארץ ומחוצה לה, ופיארו את שולחנות החג של תורמי קרן השביעית. בוודאי גם אתם זכיתם לברך ולטעום מאותן רימוני קודש, גדולים ועסיסיים, פירות הילולים של השנה השישית בה התורה מברכת “וציוותי את ברכתי”, בראש השנה של שמיטה. משום כך, בודאי יעניין אתכם לדעת את המשך סיפורו המופלא של האיש היקר הזה.
הניסיון הצורב, מחשל!
גם לאחר שחילק רימונים לכל תורמי קרן השביעית, עדיין היה המטע מלא ברימונים הדורים ועסיסיים שעוד לא היו קדושים בקדושת שביעית. בפירות האילן השלב המכריע לקדושת הפירות הוא שלב החנטה, ואלו פירות שישית עדיין. יצחק תכנן למכור אותם כיאה למחירם ובכך לכסות חלק מההפסדים הנגרמים לו מידי שנת שמיטה.
באחד מימות חודש כסלו סערו השמיים. גשמי ברכה, רוחות וברד עטפו את הארץ מדרום לצפון, וגם במושב חזון מילאו עבים את השמים וגשם עז ניתך לאדמה. הברד היה חזק מאוד, שעות ארוכות הכו גבישי הקרח בגגות ובעצים ונצצו כבדולח.
האנשים הסתגרו בבתים, תרנגולות ואפרוחים הצטנפו מקור בלולים המושביים. הלילה הלך והתכהה, החשיכה לא איפשרה לראות את הסערה אבל היא נשמעה היטב, צולפת בגגות הרעפים ובפחוני המשק, מכלה את זעמה בעצים ובמטעים.
לבסוף, נרגעו הקולות. הרוח שככה לאיטה ושמש חורפית ניסתה להציץ מבעד להרי הגליל. התרנגולות קרקרו בעוז כשיצחק ביטון יצא לבדוק מה קרה למטע הרימונים הענק שלו.
השמים עוד זהרו בשלל גווני הקשת של הזריחה. הרצפה נצצה בגבישי הזכוכית שעוד לא נמסו ונהרות מים מילאו את הדרכים והשבילים. יצחק הגיע למטע, פתח את השער והביט נכחו.
הוא הוכה בהלם. העצים היו רטובים וערומים והרימונים התגלגלו על האדמה הנוצצת, אדומים ומרוסקים, נוטפי מיץ, מפוצצים, הרוסים וגרגיריהם מילאו את החלל שבין רגבי העפר. כל היבול הושחת, כל העמל – לשווא.
התקווה להרוויח משהו מהרימונים היפים והמבורכים של שנה שישית – נסחפה עם הרוח והסערה. ויצחק עמד מול כל זאת ונפשו סערה. שבע שמיטות בתרמילו ועדיין קשה לו.
שבע פעמים הוא זכה לשים מבטחו באמונה אמיתית ותמימה בריבונו של עולם שהוא זן ומפרנס מידו הרחומה, ועדיין, לעמוד מול מעללי היצר הרע, כלשונו המחוספסת של יצחק, זה כואב וקורע ומאתגר. “ואיתי” אומר יצחק לרכז קרן השביעית בשיחת טלפונית ישר מהשדה, “איתי לא כדאי לו להתחיל”
“אני שובר שוויון”
“תראה”, הוא מסביר במתק לשונו המרגשת , “אני מכיר את היצר הרע הזה כבר שבע שנים. כל פעם מחדש הוא בא ומחפש אותי, מנסה להפיל, מנסה להקשות ואני מיד מתגבר מולו באיזה מעשה “שובר שוויון”, כדי שהוא ידע שאיתי לא מתעסקים, זה לא שווה לו. אני מיד מחפש משהו לעשות כנגד כדי להתחזק עוד באמונה ולהראות לריבונו של עולם שאני מצליח, שאני חזק ואני שומר על השמיטה בכל כוחי וליבי לא משנה מה”
הרכז נפעם ומתרגש אבל יצחק עדין לא מרפה. “תקשיב”, הוא מתחנן נרגש, דמעות בזוויות עיניו וליבו חם ופועם. “גם הפעם אני יוכיח לו ליצר, לשטן, שאת יצחק ביטון לא ישברו סערות וברד ולא יחלישו אלפי רימונים ששוכבים מנופצים על הקרקע. אני שובר שוויון, ומתחנן אליכם שתעזרו לי”.
ויצחק מפרט ומבקש: “חתני שיחי’, גם הוא חקלאי בצפון ויש לו כרמים בישוב עלמה. כל תחנוני אליו שישמור שמיטה נפלו עד כה על לב סגור, הוא סומך על היתר מכירה ולא מוכן להסתכן כמוני. הוא אמר לי היום ‘אתה רואה, זה לא הולך, זה לא שווה’ ואני,..” יצחק נשנק מבכי ועוצר רגע, “אני לא יכול לשמוע את זה ולחשוב שהאבא של הנכדות המקסימות שלי לא ישמור שמיטה. אנא תעזרו לי לשכנע אותו לשמור שמיטה בהידורה וזה כבר ילמד את היצר הרע לקח”….
הלב הקשוח נסדק
הרכז שומע, בקרן השביעית שומעים גם, ליבם פתוח, עינם נרגשת והם מצטרפים לתחינה ולתקווה של מר ביטון היקר ממושב חזון, שהקב”ה שלח לו ניסיון גדול והוא עומד בו בגבורה עילאית מרגשת.
המשלחת מגיעה לביתו של החתן. ר’ עירא צימרמן, רכז יישובי הצפון של קרן השביעית שהוא בעצמו גם כורם המגדל ענבים ליין עבור יקבי אור הגנוז, נכנס לעניין בכל הכוח ובכל הנשמה ויחד עם הסבא, יצחק ביטון, הם מנסים לרגש את החתן, להביא אל ליבו את האמונה התמימה, את הרגש היקר הזה שרק מי שזכה לשמור שמיטה כהלכתה, זוכה להרגיש בליבו פנימה, לתת לו לטעום מהטעם המתוק הזה השמור לגיבורי הכוח שומרי שביעית.
והם מצליחים.
לא בחיל כי אם ברוח
החתן שומע. הוא רואה את חמיו לוקח כזו עוגמת נפש וממנף אותה להתעלות עצומה באמונה, הוא רואה אותו נתלה בביטחון גמור בריבונו של עולם ולמרות הקושי, ההפסד, ההרס השובר כל לב, למרות המטע הניצב מבויש, רטוב ונטוש במרומי הגליל כאילו לא רק אמש היה מעוטר ברימונים סמוקים וחינניים, למרות כל זאת, חמיו עסוק בללמד את היצר הרע לקח.
והוא אינו מסוגל רגשית להישאר מאחור. ליבו נפתח. נפשו נכספת. הוא מקבל על עצמו לשמור מעתה מצוות שמיטה כהלכתה. לעזוב הכל באמצע ולהפסיק לסמוך על היתר מכירה.
הוא יוצא מהבית אל השבילים. השדות מולו, הצפון כולו לובש צללי ערב וניחוח חזק מאוד של קרבת אלוקים מכה באפו. הבוקר התחיל בהתאוששות מרוח סערה ונגמר ברגע גדול של רוח ד’.
זו הייתה הצצה קטנה לרגע אחד מיני אלף, העוטפים בתשוקה של מצוה וקדושה את מסעם של שומרי השביעית. הניסיונות אורבים לפתחם השכם והערב והם בנחישות שאין לה תחליף, באהבה לד’, לשמיטה ולאדמה, זכאים בעוז לתואר גיבורי כוח.
